הפסד כושר השתכרות 

דוד שרעבי נפגע בתאונת דרכים. בינו לבין חברת הביטוח צור התעוררו חילוקי דעות בנוגע לגובה הפיצויים המגיעים לו ממנה כמבטחת הרכב המעורב בתאונה.

לטענת שרעבי, הוא למד בכולל והשלים עד התאונה ארבע מתוך חמש שנות לימוד שהיו דרושות כדי להסמיכו כרב. אולם מאז ומתמיד הוא נשא את עיניו לעבוד במקצוע מכניס יותר וחפץ להיות שוחט. לכך הייתה לו כבר הסמכה ובאמתחתו הייתה מצויה תעודה המאשרת מבחנים שעשה לקראת תואר נכסף זה.

לפיכך, טען שרעבי, את הפיצויים המגיעים לו בגין הפסד כושר השתכרות יש להשתית על ההנחה שאלמלא התאונה היה מוצא את מחייתו בעתיד בעבודה כשוחט ועקב פגיעתו בתאונה אין הוא יכול יותר ללכת למרחקים ארוכים, או לעמוד זמן רב. ענף השחיטה נחסם בפניו.

נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט ורדי זיילר, שדן בענין, נתן את ליבו לעובדה ששרעבי שוחרר מגיוס לצה"ל בשל בעיות נפשיות מהן סבל. גם לפני התאונה ניסה שרעבי את ידו בעבודות שונות המניבות הכנסות נמוכות.

"התייצב בפני תובע" - כך בלשון השופט - "שאין לו קושי, ואין לו מעצור, להעיד דברים שהקשר בינם לבין המציאות הוא מקרי בלבד ובלבד שהדברים ישמשו את מטרתו, לקבלת למעלה ממיליון ורבע שקלים אותם הוא תובע בסיכומיו בשל פגעי התאונה".

השופט זיילר פסק לפיכך לשרעבי פיצויים בדרך של אומדן גלובלי, כעשירית בלבד ממה שתבע.

טענה נוספת שהועלתה על ידי שרעבי היתה שיש לפסוק לו פיצויים עבור כאב וסבל כתוצאה מאין אונות שהתפתחה אצלו בעקבות התאונה.

אכן, הודה שרעבי, האורולוג שבדק אותו מטעם בית המשפט קבע לו נכות זמנית בלבד עד שיעבור "בירור מקיף מעבדה", אולם מאחר ולא נדרש על ידי חברת צור לעבור בדיקה חוזרת מוטל על בית המשפט לצאת מהנחה שנותרה לו נכות צמיתה בתחום זה של האין - אונות.

השופט זיילר דחה גם טענה זו מכל וכל. נטל ההוכחה כי מדובר בנכות צמיתה מוטל על שרעבי כתובע. לכך מתווספת העובדה כי כדי לקבוע אם נותרה נכות צמיתה היה צורך לעבור בירור מקיף במעבדה, בירור שהיה על שרעבי לעבור והוא לא נעשה; בוודאי לא בשל מחדלי חברת הבטוח, אלא משום ששרעבי לא פעל בכיוון זה.
"נוכח חוסר האמינות של התובע, יש סיבה טובה להניח שהתובע לא קידם את תהליך הבירור, משום שחשב שבדיקה אובייקטיבית תפריך תלונות סובייקטיביות".

בימים אלה נדון בבית המשפט העליון ערעורו של שרעבי על פסק דינו של השופט זיילר.

"לאור העובדות כפי שהובאו בפני השופט זיילר ולנוכח אי האמון שרכש לעדות שרעבי שהיתה מגמתית ורבת גוזמה" - קבע בית המשפט העליון - "אין אני סבור שיש עילה שנתערב בקביעותיו".

מסמך 115